החלטה בתיק ס"ע 7565-09-12

1.         בפני בקשת המבקשת לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה כתנאי מוקדם להמשך בירור תובענה זו.

ואלו נימוקי הבקשה:

2.           א.       המשיב הינו עובד זר (בעל דרכון אריתראי) ללא נכסים בארץ הניתנים למימוש, אם וככל שבית הדין יחייב את המשיב בהוצאות לטובת המבקשת.

ב.         המשיב לא ציין את כתובתו בכותרת כתב התביעה ובכך גילה דעתו שבכוונתו להתחמק מתשלום הוצאות.

ג.          כתב התביעה לוקה בפגמים חמורים כאשר היא חסרת כל פירוט עובדתי בסיסי והסכומים הנתבעים שם מופרכים ומנותקים מהדין.

ואלו נימוקי ההתנגדות בקליפת אגוז:

3.          א.                    המבקשת אינה מצביעה על שום טעם בהתאם לדין ולפסיקה בגינו ראוי ונכון לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת.

ב.         מכתב התביעה עולה כי מדובר בתביעה מבוססת לתשלום זכויות קוגנטיות ואין המדובר בתביעה המופרכת.

ג.          הכלל הוא כי אין מקום לחייב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד אלא במקרים חריגים.

  דיון והכרעה

4.         מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ נא (3) 577,628).

5.         לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות גישה לערכאות, הקים לו המחוקק את החריג לו בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"). תקנה זו מסדירה את סוגיית הפקדת ערובה ואומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת את הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991.

            ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בפסק דין ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU(ניתן ביום 16.7.03 ), שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי מקום בו מדובר בתובע שהינו עובד זר יש לברר תחילה האם הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג (ובענייננו: אריתריאה אינה מדינה החתומה על אמנת האג) ובמידה ולא - יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

  מן הכלל אל הפרט

6.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן:

א.         כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של התובע עובד זר אין בה כשלעצמה כדי לחייבו בהפקדת ערובה. יתר על כן, באשר לסיכויי התביעה - כל שעל בית הדין לבחון בשלב זה הוא שאין מדובר בתביעה קלושה וחסרת סיכוי של ממש.

ב.         בכתב התביעה עותר המשיב לתשלום בגין פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ושעות נוספות, פדיון חופשה שנתית דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי עריכת הסדר פנסיוני. בתיק טרם הוגש כתב הגנה אך מעיון בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה עולה, כי על פני הדברים, המבקשת לא העבירה בגין המשיב תשלומים להסדר פנסיוני, אין בתלושים רישום צבירת חופשה שנתית, אין רכיב נפרד בגין גמול שעות נוספות, אין תשלום המיוחס לדמי הבראה וכו'. יתר על כן, המחלוקת בגין זכאות המשיב לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתו היא מחלוקת עובדתית גרידא ומכאן ברור, כי שאלת זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים וכן לזכויות הקוגנטיות הנוספות הינו עניין הטעון בירור עובדתי ובוודאי שלא ניתן, בשלב מקדמי זה, לקבוע, כי מדובר בהליך מופרך.

ג.          יתר על כן, לא הוכח ו/או נטען שהמשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין ולא הוכח כי למבקשת יגרם נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה.

            7.         סוף דבר-